שנת 1938 וליל הבדולח

1938

שנת 1938 היתה שנה קריטית, שנה שסימלה את תחילת הסוף. בשנה זו, רולי מתכתב עם הלגה. הסיפורים נעים בין מחנה ההכשרה מלא התקווה והאמונה ליד ברלין, המבודד משאר המדינה, אל החיים הקשים בפלסטינה. בו בזמן, בהמבורג, גאורג ובתו מריון חוו את מה שיתברר בהמשך כתחילתה של שואת יהודי אירופה.

במקביל, במהלך התקופה הזו, הלגה, שכבר נמצאת בארץ, מנסה להיעזר בקרובי משפחתו של בעלה, ברנרד, כדי לאסוף כסף ולחזור לגרמניה.זה אולי נשמע משוגע בדיעבד, לנסות לחזור לגרמניה ב1938 – אבל ככל הנראה היה להם קשה מאוד בתל אביב, אבל הם נכשלים בניסיון לחזור ובזכות אותו כישלון, למעשה, הם ניצלים מהגורל שציפה ליהודי גרמניה. בזכות אותו כישלון, אנחנו קיימים, כמשפחה.

ב-10 לנובמבר, מתרחשים אירועי ליל הבדולח. כ-30,000 יהודים נלקחים למחנות ל"הענשה". זהו, למעשה, הניסיון הראשון של הנאצים לרכז יהודים במחנות עבודה ולענות אותם. הם מוכים ומעונים.

לגאורג, אב המשפחה, יש עסק במחסן מספר 5 בנמל המבורג. סוחר בשר. בנובמבר 1938 הוא מתאשפז בבית החולים באפנדורף עם בעיות בידיים, זיהום כרוני ככל הנראה. לפני השחרור, הרופאים אומרים לו שעומד להיות אירוע קשה כלפי היהודים בעיר ומציעים לו להישאר באשפוז עוד שבוע כדי להגן עליו.
גאורג מבקש להשתחרר, ככל הנראה בגלל שאינו מעוניין להשאיר את מריון, בתו, לבד בבית.

Georg Baruch

Georg Baruch

בליל הבדולח הוא אכן נעצר. הוא נלקח למחנה זקסנהאוזן בברלין. ככל הנראה היו לנאצים רשימות מוכנות מראש, והעשירים והחשובים נלקחו קודם, הכל במטרה לשבור את האוכלוסיה היהודית ולגרום לה לברוח מגרמניה.
גאורג נלקח למחנה ומעונה שם. כשישה שבועות הוא שוהה במקום לפני שהוא חוזר לביתו.

הוא חוזר עם בעיות קשות בידיים, האינפקציה מחמירה ומתווספות אליה כוויות קור קשות. הרופאים רוצים לכרות את כפות ידיו אך הוא איכשהו שורד את זה.

בזמן הזה רולי שומע שאביו נלקח ל"הענשה". הוא תופס את הרכבת מברלין להמבורג מתוך דאגה לאחותו מריון שנשארה לבד. הוא נכנס לבית ריק, מתיישב וכותב במכונת הכתיבה את אחד מהכתבים המצמררים ביותר.על כך בפוסט הזה.
מיד לאחר ליל הבדולח מפוטרת מריון מעבודתה.

כשגאורג חוזר הוא מנסה לעזור למריון לעזוב לאמסטרדם כדי לפגוש חתן. לא ברור מה מהות הבקשה, האם הכירה מריון את האיש שייעד לה אביה, או לא, אך ברור שהם מנסים במהרה לארגן למריון אישור לעזוב את המבורג.

הם מנסים הכל. בשלב זה קיימת עדיין האפשרות לרכוש מהנאצים אישור עזיבה לפלסטינה. אבל לצורך קבלת האישור נדרש סכום גדול של כסף, אך ורק מתושבי חוץ. הם מבקשים מהלגה שתעזור להם בהשגת האישור אך גם לה אין כסף. על כך ועל הטלגרמות שנשלחו ביניהם בפוסט הזה, במרכזן, המשפט היחיד והנוראי מכל "הצילו, רק את יכולה לעזור לאבא" – עזרה שלא עלה בידה של הלגה לספק, ועל כך הצטערה וכאבה, כמובן, עד יום מותה.

הבא: הטלגרמות הבהולות לפלשתינה

פוסט זה פורסם בקטגוריה Hebrew, Uncategorized, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על שנת 1938 וליל הבדולח

  1. פינגבאק: גאורג חוזר מהמעצר לאחר ליל הקריסטל | ההיסטוריה של משפחת ארנה – ברוך דרך מלחמת העולם השניה והשואה.

  2. פינגבאק: רולי כותב ממחנה ההכשרה | ההיסטוריה של משפחת ארנה – ברוך דרך מלחמת העולם השניה והשואה.

  3. פינגבאק: Marion Baruch | ההיסטוריה של משפחת ארנה – ברוך דרך מלחמת העולם השניה והשואה.

  4. פינגבאק: הלגה ארנה – הראיון על החיים כנערה בצל הנאציזם בהמבורג וההגירה לפלשתינה | ההיסטוריה של משפחת ארנה – ברוך דרך מלחמת העולם השניה והשואה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.