תחילת המלחמה והמעבר הכפוי ל”בית היהודים”

1939

בשנת 1939 העניינים מתחילים להתחמם. כמתואר בפוסטהקודם מריון מנסה להשיג אישור הגירה. בתחילה כדי “להכיר חתן בהולנד” ולאחר מכן לבריטניה שם חיה דודתה ביטה.

השלטונות מחליטים לרכז את כל היהודים בשכונה אחת, כדי שיהיה קל יותר לשלוט עליהם. בתי השכונה יפים ומפוארים ולמראית עין התחושה היא שלא מדובר בגטו, למרות שאין מדובר בהחלטה חופשית להתרכז שם. כמו כן, מפתחות הבתים יילקחו מהם מאוחר יותר, בשלב הגירוש.

הגעתי להמבורג, לראשונה, בשנת 2010. היתה לי רק כתובת של בית. זה הכל. לנתי אצל ידידה שגרה באותה שכונה ולא הכרתי את העיר. כשהגעתי לבניין מצאתי אותו בשיפוצים ודי התאכזבתי על שבאתי לעיר הצפון אירופאית הרחוקה הזאת רק כדי למצוא את בניין בו התגוררה משפחתי בעבר, כשהוא נתון בשיפוצים.

בעודי מנסה להבין ולדמיין את הבניין שמאחורי הכיסויים, הזיזה ידידתי מספר עלי שלכת על המדרכה וגילתה את אבני הזיכרון של המשפחה, עליהן מעולם לא היה לי או לאף אחד מהמשפחה מושג. על סיפור אבני הזיכרון,  בפוסט הזה.

הבית ממוקם ברחוב Heinrich-Barth-Straße 8

זה היה “בניין של יהודים”. המשמעות היא שהיה זה בניין שבו שוכנו רק יהודים, עליהם הוטלו איסורים רבים. הבניין ממוקם באמצע שכונת גרינדל היהודית, ליד בית הכנסת הגדול של המבורג, בית הכנסת שנשרף בליל הבדולח.

הדירה בה התגוררה המשפחה נמצאת בקומה הראשונה בצד ימין. כיום (שנת 2013) חי שם פרופסור מאוניברסיטת המבורג שרכש את הדירה.האיזור נחשב לאיזור יקר מאוד. אני מקווה שבקרוב הוא יאפשר לנו להיכנס לדירה כמו שהבטיח בעבר.

וזה הבית כיום:

באותה שנה פלשה גרמניה לפולין והמלחמה פרצה. יהודי המבורג כבר היו מרוכזים בשלב זה בשכונה אחת ללא יכולת לעבוד, ללמוד או לחיות כל סוג של חיים נורמאליים.
בסוף אותה שנה, ב-20 לדצמבר, נמחק שמו של גאורג, אב המשפחה, מרשות הסחר של המבורג ומשמעות הדבר היא שלא יכול היה להמשיך בעבודתו.
בהמשך, יגורשו גאורג ובתו מריון מהמבורג, דרך תחנת האיסוף הראשונה באוניברסיטה, ודרך נקודת האיסוף הראשית של העיר, למחנה מינסק.
בצאתם את הדירה הפקידו את המפתחות, לקחו רק ציוד מועט ומדוד, רק מה שאישרו הגרמנים לקחת, ונסעו אל מותם.

הבא: הנסיון השני של מריון לברוח מגרמניה, הפעם לבריטניה.