הביקור במחנה ההכשרה אהרנסדורף והקראת הספר

ב-12.6.14 נסענו לעיר טרבין, עיר השוכנת דרומית לברלין. ליד העיר שכן בעבר מחנה ההכשרה אהרנסדורף. הנסיעה מברלין לטרבין נמשכת כחצי שעה ברכבת, תחנת הרכבת ישנה ונראה כי רוב הכפר השתמר ולא ספג הפגזות כבדות כמו רוב שספגו היישובים מסביב לברלין, במהלך מלחמת העולם השנייה.

בטרבין הלכנו לבקר בבית הספר של העיר, לפגוש את גברת קיבק (Kieback) המורה האחראית על חדר התצוגה.
בשנות פעילותו, מחנה ההכשרה אהרנסדורף השתייך לתחום השיפוט של טרבין. תושבי העיר היו ביחסים טובים עם הנערים ונערות ששהו במחנה ההכשרה, לפחות עד שנת 1940, אז, בעקבות עליית השלטון הנאצי, החלו גם הם להתנכר למחנה.

בית הספר של העיירה טרבין

המייצגים על מחנות ההכשרה היו פזורים במספר מקומות בעולם, ולבסוף רוכזו כולם לחדר תצוגה זה בבית הספר. התלמידים לומדים על הנושא, משחזרים ואמונים על השימור התצוגה והחומרים.
למעשה, חדר התצוגה בבית הספר בטרבין הוא היחיד בעולם המרכז את המידע והמחקר על מחנות ההכשרה, הכל פועלו של אדם אחד, מר פידלר (Fiedler)

20140612_131739החדר שוכן בקומה הראשונה של בית הספר. זהו חדר פשוט, קירותיו לבנים, ועליהם תלויות תמונות. חלקן אינפורמטיביות וחלקן תמונות שהשתמרו מתקופת פעילותו של המחנה.

דגם מחנה אהרנסדורף דגם מחנה אהרנסדורף

ליד החלון, דגם המשחזר את מבני המחנה. הדגם אינו מדוייק אחד לאחד, אבל עבודת השיחזור, שנמשכה כשנה, מאפשרת לנו לדעת איך נראה המחנה, שכן כיום המחנה מתפרק, במתחמו גדלה צמחיית פרא, והוא לא מועמד לשימור. עוד על כך בהמשך.

הקולאז'אחת התמונות מורכבת מקולאז’ של דיוקנאות של חברי המחנה, שם נמצאת גם תמונתו של רולי, רולף ברוך, הנער שבזכותו הגענו לטרבין, במסגרת הטיול.
בצד – תמונתו של ארנו שירן (schieren) מייד הצבעתי עליו וזיהיתי אותו. זהו בן דודו של רולי.
מר פולמן הופתע עד מאוד מהסיפור, הוא הכיר רק את הצד של רולי, ולא ידע כי בן דודו היה איתו במחנה, או מה עלה בגורלו. גם את הפרט אותו ניסינו לברר, מה היה שם משפחתו של ארנו, יכולנו לגלות לפי רשימת השמות: שירן.

המשכנו להתבונן בחדר, כשהגיע אליו מר פידלר. הוא הציג את עצמו והסביר לי שהוא האחראי על החדר, עורך את המחקר, מצמיד את חלקי הפאזל ושומר על קשר גם עם חלק מהניצולים.
סיפרנו לו על תמונתו של ארנו שזיהינו והוא התרגש מאוד. הוא לא ידע מי הוא הנער, ובספר עם פרטי הצעירים במחנה, לא היתה תמונה או פרטי חייו של אותו נער. באותו רגע, הצמדנו תמונה לשם ולסיפור חיים והחזרנו את ארנו לזיכרון. ההתרגשות בחדר היתה גדולה.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

דקות ארוכות עברו עלי עד שהתגברתי על ההתרגשות. הנה ארנו שלנו, שאף אחד לא ביקר את קברו במשך שנים, אף אחד לא הזכיר את קיומו וסיפור חייו היה מפוזר בין תמונה ומילים ותאריכים לא נכונים. סוף סוף, ארנו חוזר להיות חלק מהסיפור הציוני והסיפור המשפחתי.

 

בתצוגה היו ספרים רבים ומאגרי מידע שקיימים רק שם, ניסיתי לאסוף כמה שיותר וקיבלתי ממר פילדר כמה עותקים של החוברות שהוציאו לאור. כשיצאנו מבית הספר, לא יכולתי שלא לחשוב על העובדה שזהו המקום היחיד המאגד את המידע הזה, ושרוב המידע הזה אינו זמין לנו, ואינו זמין בארץ.
הרי מחנות ההכשרה ההם היו תמצית הציונות, והנערים האלו, שבאו רובם מהעיר, שהיו מוכנים לעזוב הכל (אולי מפני שחלקם הבין את העתיד לקרות) ולגור בשיתוף ובפשטות, למען הרעיון הציוני, הם המופת עליו צריך לחנך. שואה, גבורה. אך למה לא עשייה, נתינה, בנייה?

ביציאה מבית הספר חיכתה לנו מונית שקיווינו כי תיקח אותנו לסיור מחנה ההכשרה. התברר שזו המונית היחידה באיזור והנהג לא הסכים להמתין לנו. לבסוף סוכם על עשר דקות המתנה. כל כך הרבה זמן ציפיתי לבקר שם, ולאכזבתי הבנתי שאין לי את הזמן הדרוש כדי לחקור אותו.
כיוון שעוד בבית הספר נאמר לנו שאם אין אדם בשטח, אסור לנו להיכנס מעבר לגדרות (היו להם מספיק בעיות איתם בעבר) עשינו את המינימום האפשרי מבחינתנו. כשהגענו למחנה, גילינו מקום סגור, מתפרק. הבית הראשי הרוס, חלונותיו שבורים. הבאר בכניסה מכוסה שיחים, כמעט בלתי נראית. בכל זאת ניסינו לשחזר, ממה שזכרנו מהדגם המוקטן בחדר ההנצחה: הנה הבית הראשי, מגורי הבנות וחדרי החברה והשיעורים.
הנה מגורי הבנים.
הנה המקלחות.
הנה הפעמון, המקורי.

והנה היא, גבעת העגבניות המפורסמת. כל כך רציתי לראות אותה ועכשיו היא מכוסה עצים ובלתי נגישה, אבל זו הגבעה, והסיפורים של רולי צצו מיד בדמיוני.

20140612_144030 20140612_144213 20140612_143557

בשנות התשעים, האגודה שבבעלותה היה שטח המחנה מכרה אותו לאדם פרטי. מר פידלר השיג סכום כסף והתחרה על רכישת המקום כדי שיוכל להנציח אותו, אבל חברי האגודה חשבו שלאחר הרכישה לא יהיה לו את הסכום הדרוש כדי לשמר את המקום ההיסטורי הזה, והחליטו למכור אותו לאדם אחר. עם הזמן התברר שגם לרוכש לא היה את הכסף, או את הנכונות והרצון לשפץ ולשמר המקום.

בשנת 1994 הגיעו מישראל לביקור אותם ניצולים שהיו חברים במחנה ההכשרה, אלה שעדיין בחיים, וחנכו מצבה במקום, עליה נכתב:

“בשטח זה שכן מפעל האדמה אהרנסדורף ההכשרה. זזה היה הגשר של כ200 נערים ונערות צעירים וצעירות לחיים ולחופש שאיפשר להם לברוח ולהינצל.
אהבת 48 משתתפי הכשרה הנותרים הסתיימה בחורבן.”

לא יכולנו להיכנס עוד יותר פנימה.
לא היה זמן להמשיך את הסיור באותו רגע.
אני עוד אחזור לשם. אני מבטיח.

****

בערב הלכנו לאירוע הקראת הספר “קיץ בברנדנבורג” שנכתב על ידי הסופר השוויצרי אורס פיס. סיפורו של רולי במחנה ההכשרה. ההקראה התקיימה באולם תרבות קטן והיתה חלק מתכנית רדיו ששודרה בשידור ישיר. שעה וחצי שבמהלכה הוקראו קטעים מן הספר ולקהל התאפשר לשאול שאלות ולקבל תשובות.
בגלל הגרמנית הקלוקלת שלי, הצלחתי להבין רק כחצי מהנאמר. לקראת סוף השידור הודה לנו הסופר על בואנו, וסיפר על קרבת משפחתי לרולי, “רון”, כפי שהוא נקרא בספר. הקהל היה מופתע והביט בי, כאילו עוד פרק בספר נכתב באותו הרגע בראשם. “יש המשך, הסוף טראגי, אבל זה לא לגמרי נגמר”.

אורס נראה במצב מצויין, שמח וקורן.

בהמשך ישבנו לשתות כמה בירות עם אורס וחבריו, דיברנו רבות על כך שנושא ההכשרה לא נחקר מספיק, היה שם שדרן של BBC שהבטיח לנסות ולעשות עוד בנדון. נפרדנו והבטחנו שנפגש שוב.

זה היה יום מרגש, מלא בהפתעות, ציפיות וחוויות שיקח לי עוד זמן רב לעכל.

This entry was posted in Hebrew, Uncategorized. Bookmark the permalink.

1 Response to הביקור במחנה ההכשרה אהרנסדורף והקראת הספר

  1. Pingback: הביקור במחנה ההכשרה נאואנדורף | ההיסטוריה של משפחת ארנה – ברוך דרך מלחמת העולם השניה והשואה.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.