רולי כותב למשפחה בהמבורג ממחנה ההכשרה

10.5.1938

רולי כותב ממחנה ההכשרה 10 למאי 1938, מעט אחרי שהגיע למחנה ההכשרה אהרנסדורף.
ניכר שהוא מתלהב עוד מהאווירה, המצב, האנשים, עבודת האדמה והשיעורים. הוא בעיקר מתלהב, מהמטרה – עליה לארץ ישראל. חדור מוטיבציה, הוא כותב את המכתב הבא לאביו גאורג ואחותו מריון, בהמבורג:

אבא'לה היקר, מריון היקרה.

מאוד שמחתי לקבל את מכתבכם עם הדוגמה הכשרונית של מריון, ואענה על המכתב מייד, אפילו יש לי קצת זמן חופשי אחרי הצהריים, כי יש לנו בחינה (בעברית, ל.א.) ביום ראשון הקרוב, זו פעילות מעשית, "חנושי טהכין" שמה (אתה תהגר מוכן ביותר), אשר נעשית בכל המדינה מאז אפריל. 

נרשמתי, למרות שאני יודע מעט מאוד, או לפחות לא כמו האחרים. יש להם לפחות כשנה וחצי , כל יום "שיחות" ו"עברית" מאנשים בוגרים יותר ואני צריך ללמוד הכל בעצמי – למרות זאת, אני לא יכול להשיג פחות מלהכשל, וזה בהחלט מבחן, שיעזור לי לדעת עוד כמה יש לי ללמוד.

בשל כך, לכולנו אשר נרשמו, יש לפחות המון זמן חופשי אחרי הצהריים. ניסיי קודם ללמוד "היסטוריה יהודית" אבל זה לא הסתדר. (כמובן שהלכתי לגבעת העגבניות והתיישבתי בשמש, לפחות השתזפתי קצת). אחרי זה למדתי עברית, אבל בסופו של דבר חזרתי אל ה"יותר מהמציאות" (ספר, ל.א.). זה בהחלט ספר מדהים אם אתה יכול, קרא אותו. זה משהו לגמרי שונה על ה"היסטוריה העולמית" ומצד שני מלא באקשן.

אתמול, בהפתעה גמורה (לפחות בשבילי) הילדה שכטר מברמן הגיעה. אבא שלה הביא אותה, וקפצתי על ההזדמנות להבטיח לו שהבת שלו בידיים בטוחות. הוא נפרד בידידות ונשארנו אני והילדה לבד.

הילדה נראתה חיוורת מאוד. היא ביקשה ממני לתת לה לנוח ליום, וזה למה הילד המסכן היה משועמם לגמרי כל הבוקר, בזמן שעזר לי להשקות את העגבניות הצעירות. אגב, מזג האוויר לא ממש קר, עבדנו עם שרוולים מופשלים ומכנסיים קצרים בשמש.

ביום ראשון בזמן ארוחת הסנדוויצ'ים, היתה שיחה ערה על שאלות טכניות ומעשיות. מאוד אהבתי את זה. 35 בנים ו5 בנות יושבים בעירוב על הספסלים של חדר האוכל (עברית, ל.א.) (חדר אוכל, מה שיש בארץ, בקיבוץ, מקום המפגש, כך הם אומרים) לועסים את הסנדוויצ'ים שלהם עם ריבה, מתדיינים במשך חצי שעה ברצינות מלאה ועניין רב, בעגלים, אשר יפגשו עוד מעט עם העגלות, על האם יש להשאיר אותם בכלוביהם או להעבירם למקום גדול יותר, מה שיצריך להעביר את הסוסים למקום אחר. כמו כן החלטנו (אם יהיו אמצעים) לרכוש כוורות (אולי אהיה כוורן, כבר התנדבתי).

הבטתי בפרצופים של החברים (עברית ל.א.) בזמן הדיון, ורק אז הצלחתי להכיר באמת את האנשים. ושוב ושוב היה זה קשהב בשבילי להאמין שהאנשים האלו הם אותם נערים ונערות שבנסיבות אחרות של האירועים, ככל הנראה היו מתעניינים יותר בלצאת לרקוד…

למרות שהצורך להשתמש באינטלגנציה הוא גדול, אבל הוא לא הצורך העיקרי. דבר חיובי אחד הוא שאנחנו (אני כבר אומר אנחנו), לפני שאנו נרדמים במיטותינו, מדברים על מספר הביצים והליטרים של הבשר במקום לדבר על דברים רגילים כמו שעשינו כשחיינו בעיר.

במילים אחרות: אנחנו חיים חיים, שמתאימים לחברה בריאה.
וכמו שהזכרתי, זממנו החופשי מלא בחיים ולימודים. ה"בחינה" (עברית, ל.א.) היא בהתנדבות, אבל 95% מהאנשים התנדבו. אף אחד לא מבזבז לריק את זמנו החופשי, כולנו עובדים. בחרנו שלושה קורסים אשר מועברים על ידי התלמידים הכי טובים. היום בשלוש יש  "היסטוריה יהודית". בארבע "היסטוריה ציונית" ובחמש עברית. (יש לנו גם שיעור כזה בבוקר). ובשש חקלאות עיונית.

לאחר מכן, כשאסיים את ארוחת הערב (אשר ארנו לחשה לי, יוגש לנו הרינג) האווי יספר לנו עוד על הטיול שלו לפלסטינה. הוא עושה זאת בדרך מדהימה והומוריסטית, וממלא את הלוח על הקיר בעוד ועוד פרטים, בזמן שהוא פורץ בצחוק, למשל כשהוא סיפר על נסיעת אופנוע לכרמל, יש לו הרבה חוויות עם ערבים, חוויות מסוכנות.
אחרי 21:30 אנחנו הולכים לישון. החל מיום ראשון, אנו מתעוררים ב5:30 בבוקר.
דרך אגב, אני מאחל לכם הרבה הצלחה בעניין עם הביטוח. בתקווה שההצלחה הראשונה הזו לא תהיה האחרונה בזמן הקרוב.

תודה רבה לכם גם על חמש ה# (לא ברור מה כתוב. ל.א.).
בינתיים אכתוב לך שהתבקשתי להעביר עוד כסף, החשבון יגיע אליכם מברלין. במקרה שאתה חושש לנוע, תוכל אולי לכתוב לחשבונאי של הסוכנות היהודית בגרמניה, בברלין, ולבקש מהם את מספר החשבון אליו צריך להעביר את הכסף.

כרגע אני יושב בפארק, אשר מקיף את הבית, בספסל בצל, יש שולחן עץ לצידי. לידי גם מזרקת מים, אשר פעילה רק כאשר יש אורחים. מולח ערימת אדמה מהודקת, שיחים ופרחים, מאחורי, בעצים, ליד האגם, ציפור שחורה שרה,. למרות שיש פה כחמישים אנשים, בזכות המשמעת, וגם בגלל שהשטח גדול, האווירה אידיאלית ושקטה. מזג האוויר מדבים. לפני מעט זמן הראיתי להילדה את הכל והיא נורא התרגשה בדיוק כמו שאני התרגשתי כשהגעתי לפה לפני שבוע. הייתי כל כך גאה בעבודה שלנו, שהיא צחקה עלי.

ארנו יושב לצידי וקורא על "היסטוריה יהודית". דודה ביאטה כתבה, שלכבוד יום ההולדת שלי, אקבל חבילה קטנה. בבקשה כיתבו לה (אם אתם מסכימים איתי) שהיא לא צריכה להוציא עלי כסף. לאחרונה היא כבר שלחה קופסה עם עוגיות נפלאות.

השקט האידיאלי עכשיו הופרע על ידי מקהלת אנשים שרים מחלון חדר החברה. "אש אחר ישמר" זה משהו מעברית על כך ששומרים עליך. בינתיים הקצב מתגבר כמו רכבת.

היתושים שרים על השקיעה ושותם יותר מדי מהדם שלי. אני חושב שזה הזמן לעשות את זה בלתי אפשרי בשבילהם, בגלל שרוב העור שלי הושכר כבר לגמרי (ליתושים).

מכיוון שבקרוב בטח יצלצלו למשמרת שלי בכל מקרה, אוסיף רק בקצרה, שהיינצ הירשל שלח לי מכתב היום עם תמונות, בהן אני מנגן בהרמוניקה. הן יצאו דיי טוב. אחת מצורפת.

ברכות ונשיקות,
נתראה בקרוב,
רולי.

לאחר מכן מוסיף ארנו, בן דודו של רולי ששהה איתו במחנה, בכתב ידו:

דוד גאורג היקר.

אנחנו יושבים פה בחוץ, הכל ירוק ויפה, ומכיוון שרולף כבר כתב לך חצי נובלה, רק אשלח לך ולמנו דרישת שלום חמה.

ארנו.

1051938_11051938_21051938_31051938_4

 

הבא: רולי כותב לאחותו בפלסטינה ממחנה ההכשרה

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה Hebrew, Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.