קורינה והקלסר האבוד בארכיון אוטנזן.

בתאריך ה17.1915 נולדה בהמבורג סבתי, הלגה ארנה, גרמניה שבה נולדה סבתא הייתה נוחה לאזרחיה היהודים שחיו חיים נוחים, יחסית. הלגה נולדה למשפחה אוהבת, מאוחדת, ואמידה.

כמעט 100 שנים לאחר מכן החל מסע הגילוי שלנו את ההיסטוריה המשפחתית. אחד אחרי השני נתגלו ונפתרו רמזים וסודות שהשאירה הלגה בהמבורג אחרי המלחמה ההיא, שלקחה את כל משפחתה.

הבלוג הזה הוא תוצאתו של מסע שארך כשנה וחצי. הסיפורים והשמות עלו לאתר כדי שאם עוד קיים סיכוי שבן משפחה אובד או בלתי ידוע יחפש את דרכו חזרה אל המשפחה – חיפוש פשוט יוביל אותו אל הבלוג הזה.

ביום בו ציינו 100 שנים להולדה של סבתא הלגה, ה-17 בינואר 2015, הגיעה הודעת אימייל מאישה בשם קורינה שטיינטרות:

"מצאתי את האתר שלך כשחיפשתי מידע על משפחתה של הלגה ארנה… שמי הוא קורינה שטיינטרות, אני בתה של רוזמרי שטיינטרות, שהייתה חברה של סבתך, הלגה, בשנות ה-60'.

עבורי הייתה הלגה כמו סבתא שלישית. היא נהגה לבלות את חופשות הקיץ שלה בהמבורג ותמיד נהניתי להקשיב לסיפוריה על המשפחה בתל אביב ועל חייה בישראל. הייתה לה משמעות רבה בחיי. אני הייתי הכבשה השחורה של המשפחה – והלגה תמיד לקחה את הצד שלי והגנה עליי. לפני מספר שנים גיליתי את אבני הנגף של גאורג, מריון ורולף ברוך בהיטרנשטראסה. האבנים ממוקמות במרחק הליכה ממקום מגוריי…

רציתי לספר למשפחתה של הלגה בישראל, אבל לא ידעתי איך ליצור איתם קשר. אני רואה עכשיו בבלוג שכבר גילית על הכל… אם אינני טועה, היום הוא יום ההולדת ה-100 של הלגה, סבתך, נכון?
אני שמחה שהכרתי אותה,
שלך, קורינה."

קשה לי לתאר כמה התרגשתי מהאימייל הזה. מלבד התקווה שההיסטוריה המשפחתית תהיה פתוחה ונגישה לכולם דרך הבלוג וכך תיזכר לתמיד – קיוויתי שבני משפחה ומכרי-עבר יוכלו למצוא אותנו דרך הבלוג הזה. אישיותה של סבתא הלגה, שלא הספקתי להכיר, הומחשה לי לפתע דרך דרישת השלום והמייל מקורינה, שהייתה נערה צעירה כשהכירה את סבתי, ונקשרה אליה.

כעבור מס' שבועות נפגשתי עם קורינה בבית הקפה בו נהגו היא ואמה להיפגש עם הלגה. קורינה סיפרה על עצמה וסיפרה גם על סבתי. הכל סבב סביב המשפחה בישראל והחיים בתל אביב, שום דבר לא נאמר על הימים שלפני המלחמה, על השואה או על המשפחה שנמחקה. כלום.

בשנת 1978, לאחר זכייתה הראשונה של ישראל באירוויזיון, הגיעה הלגה להמבורג והשוויצה בזכייה והבטיחה להם שגם בשנה שלאחר מכן ישראל תזכה.

קורינה הביאה איתה ספר שנכתב בסוף שנות ה-80' על נשים בהמבורג. זה היה ספר אזוטרי וחסר כל ייחוד פרוזאי, אבל פרק מיוחד נכתב בו על הלגה. בפרק נשזרו גם תמונותיה שצולמו במהלך הראיונות איתה, וכן תמונות מהאוסף הפרטי שלה – כמו למשל ממחנה ההכשרה ריזן, בו שהתה לפני שעלתה לארץ ישראל, ואלה גילו לי פרטים חדשים על התקופה ההיא.

הספר נקראAufgeweckt; Frauenalltag in vier Jahrhunderten –   – 'התעוררות; אישה בעידן, כל יום' (התרגום לעברית מילולי וחסר כל קשר לכוונת המשורר, ככל הנראה).

Aufgeweckt. Frauenalltag in vier Jahrhunderten

Aufgeweckt. Frauenalltag in vier Jahrhunderten

בחלקו האחרון של הספר מצאתי את הביבליוגרפיה המציינת כי החומר נאסף ונשמר בארכיון המדינה באוטנזן. זו הייתה הערה קטנה:

Helga Arna, interview vom 15.09.1987, Stadtteilarchive Ottensen e.V.

החלטתי לבדוק מה עוד אוכל למצוא באותו ארכיון. אוטנזן היא שכונה באלטונה שבהמבורג. לא ידעתי על קיומו של ארכיון זה, ידעתי שלהמבורג יש ארכיון גדול משלה ולאלטונה ארכיון נוסף (מכיוון שעד האיחוד עם המבורג בשנת 1937 הייתה אלטונה עיר עצמאית), אבל ארכיון של אוטנזן עצמה, מחוז מתוך אלטונה…? ובכן, מתברר שהגרמנים אוהבים ארכיונים.

כאשר התקשרתי לארכיון, הזדהיתי כנכד של הלגה ארנה. להפתעתי, הגברת הנכבדה בצד השני זיהתה מיד את השם, וענתה "אה, יהודייה".

מעטים היהודים שחזרו להמבורג לאחר המלחמה. מעטים עוד יותר הם אלו שתרמו מידע וטקסט לפרוזה באותן שנים בגרמניה. הגעתי לשם בלי לדעת מה אמצא, אבל עם כוונות לברר האם יש מסמכים נוספים בתיקיהם.

הארכיון הוא מקום קטן, לא ממוחשב, עם תקרת עץ ועיצוב קצת קודר, אבל כל אוהב היסטוריה וספר יתאהב בו מיד.

Stadttarchive ottensen

Stadttarchive ottensen

אחד העובדים קיבל אותי והוביל אותי לשולחן שעליו כבר המתין לי קלסר עם שמה של סבתי: הלגה ארנה.

בקלסר נמצאו מכתבים, טלגרמות, תמונות, קלטות טייפ עם ראיונות, תשלילים של מצלמה וטקסטים אותם השאירה סבתי בארכיון עוד בשנות ה-80'.

Stadttarchive ottensen - Helga Arna collection

Stadttarchive ottensen – Helga Arna collection

כל המסמכים החשובים והמרתקים האלה נאצרו שם במשך שנים, בלי שידענו על כך. אחרי כל הגילויים המרתקים שצצו בזמן שאספנו חומרים והעלנו את הבלוג – המידע החדש הפתיע אותי כל כך. חשבתי שכבר לא אוכל להיות מופתע יותר מפיסת ההיסטוריה הזו שרדפה והשיגה אותי, חשבתי שכבר גילינו כל מה שאפשר היה ושכל מה שאיננו יודעים – אבוד.  אבל מתברר שכל הזמן הזה חיכה לנו אוצר בארכיון מאובק, בשכונת מגורים ישנה בהמבורג.

על הפריטים וסיפורם ארחיב בפוסט אחר. אני עדיין אוסף מידע, ועליי לתרגם ולגלות את הסיפור שמאחורי כל תמונה. מלבד התמונות של משפחתי, מצאנו בקלסר תמונות רבות של אנשים ממחנה ההכשרה ריזן, אנשים שאנסה לזהות ולגלות גם את הסיפורים שלהם.

כשסיפרתי לאבי על המסמכים שהופקדו בארכיון באלטונה שבהמבורג, הוא נשמע פגוע. הוא לא הבין מדוע הלגה, אמו, מעולם לא סיפרה לנו על קיומם.
היום אנחנו יודעים שהם פשוט התקשו לדבר והעדיפו לא להעביר את הכאב לדור הבא. אי אפשר להאשים אותם. כנראה שהיה קל להם להפקיד את המידע אצל נציג ארכיון, אדם זר, שהדו-שיח אתו יהיה ענייני ונטול אמוציות.
למזלנו, סבתא השאירה בכל זאת מספיק רמזים כך שנוכל למצוא את החומרים. היא לא החביאה ולא ויתרה מעולם על הזכות לספר את סיפורה של המשפחה – בכל מקום בגרמניה בו יבקשו לשמוע. כנראה שחשבה שהעבר לא צריך לרדוף את המשפחה עצמה. 

אבל אנחנו בוחרים במודע ובאהבה לרדוף אחרי העבר המשפחתי, כדי לדעת עוד וכדי שלא יאבד.

תודה על הרמזים, אומא.

Helga Arna

Helga Arna

עריכה לשונית: איילת מוהר.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Hebrew, Uncategorized, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על קורינה והקלסר האבוד בארכיון אוטנזן.

  1. פינגבאק: גאורג חוזר מהמעצר לאחר ליל הקריסטל | ההיסטוריה של משפחת ארנה – ברוך דרך מלחמת העולם השניה והשואה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.